עץ יוסף על ויקרא רבה ט״ו:ה׳

מהדורה: מדרש רבה עם פירוש עץ יוסף, וורשא תרכ"ז

מקור ויקרא רבה ט״ו:ה׳
5 מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ: אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ, וְכִי מָה עִנְיַן זֶה לָזֶה, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי חֲנִילָאי מָשָׁל לַחֲמוֹרָה שֶׁרָעֲתָה וְנִכְוֵית וְיָצָא בְּנָהּ כָּווּי, מִי גָרַם לַוָּלָד שֶׁיֵּצֵא כָּווּי שֶׁנִּכְוֵת אִמּוֹ, כָּךְ מִי גָרַם לַוָּלָד שֶׁיִּהְיֶה מְצֹרָע אִמּוֹ שֶׁלֹּא שִׁמְּרָה יְמֵי נִדָּתָהּ. אָמַר רַבִּי אָבִין מָשָׁל לְגִנַּת יָרָק שֶׁהַמַּעְיָן לְתוֹכָהּ כָּל זְמַן שֶׁהַמַּעְיָן לְתוֹכָהּ הִיא עוֹשָׂה כְּרִיכִין, כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוֹלֵךְ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ נִדָּה עוֹשֶׂה בָּנִים מְצֹרָעִים. רַבִּי אָבִין קָרָא עֲלֵיהּ ירמיה לא, כט: אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה, וְהֵן קוֹרְאִין עַל אֲבוֹתֵיהֶם איכה ה, ז: אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם וַאֲנַחְנוּ עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ.
פירוש עץ יוסף על ויקרא רבה ט״ו:ה׳
5 וכי מה ענין דאע"ג דתרוייהו דיני טומאה וטהרה. כיון דזו טומאה קלה וזו טומאה חמורה. וזו נוהגת וזו מקרית. היה ראוי שלא יסמכו זה לזה:
6 משל לחמורה כו' מפני שצרעת הבן מפני הנדה אפשר אם כדרך טבע שבהתהוות העובר מאותו דם המטונף מצטרע. ואם בדרך עונש שנושא הבן בעון הוריו. קאמר ר' תנחום שהוא בדרך טבע. ולזה אמר משל לחמורה שרעתה פי' ל' שכיב מרע. וענינו שהיתה מעוברת ונעשית חולה ונכוית ע"י רפואתה. וכשנכוית נרשם העובר מכוייתה. וכן רובם הנדות נמצא בעובר בטבע. ולפ"ז א"ר אבין משל לגינת ירק כי כמו שרבוי המים מעפשים הירק כן בהיות האם מלא דם בזמן נדותה מעפש הולד. והוסיף ר' אבין לומר כי זה ג"כ בדרך עונש. לכן קרא עליה אבות אכלו בוסר כו':
7 כריכין קשרים כמין אבעבועות ממותר השרף שבקרבו מת"כ או פי' כמו סדורות כרוכות דפ' אלו טרפות. דהיינו קליפה על קליפה. וכן ע"י רבוי הדם מעלה הולד צמחים והוא הצרעת. וגי' הילקוט היא עשויה ביצין. והוא מענין גומא בלא ביצה יפ"ת:
8 קרא עליה אבות יאכלו בוסר. כי הבועל נדה הוא כדמות זה. שאינו ממתין על טהרתה. כאיש הממהר לאכול פרי טרם שנגמרה. ועי"ז יקהו שיני הבנים. שבאמת הבנים לא חטאו ונדבק בהם החולאת ההיא אשר בטבעה להתדבק מזה: